החלטה בתיק ע"מ 1402/12

המשיב נעצר בתאריך 22.2.12 לאחר שתעודת זהות שהציג בפני אנשי כוחות הביטחון במעבר רחל בניסיון לצאת את תחומי האזור עוררה את חשדם.

ואכן, בחקירה הסתבר כי מדובר בתעודת זהות מזויפת אשר הוכנה כתשעה חודשים לפני מעצרו. בחקירתו, טען המשיב כי הקבלן אשר העסיקו באשקלון הפגיש אותו ופועלים נוספים עם זייפן תעודות זהות מרהט אשר הכין לכולם תעודות זהות מזויפות. עוד עלה בחקירה כי המשיב נוהג להיכנס לישראל לצורכי עבודה מזה כעשר שנים ללא אישור. בתחילה היה נכנס דרך הכפר א-זעים ובתשעת החודשים האחרונים עשה שימוש בתעודת הזהות המזויפת.

בתום החקירה הוגש, על כן, נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח במספר רב של הזדמנויות אשר אחת מהן הייתה ביום 14.9.10, זיוף מסמך רשמי, התחזות כאחר וניסיון להפרת הוראה בדבר סגירת שטח.

יצוין כי אין זו הפעם הראשונה שהמשיב נחקר בחשד לביצוע עבירות אלה. ביום 14.9.10 עוכב על ידי המשטרה לאחר שנתפס בשכונת א-טור שבירושלים. המשיב נחקר, טען כי נכנס לישראל על מנת לבקר את אחותו, ולבסוף שוחרר באזהרה.

בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב וכי מתקיימות אף עילות מעצר של מסוכנות וחשש מהימלטות. עם זאת, קבע כי בנסיבות העניין ניתן להבטיח את התייצבות המשיב למשפטו על ידי ערבות צד ג' של שני ערבים.

בין היתר התייחס בית משפט קמא לעבר הנקי של המשיב, מטרת כניסתו לישראל וחתונתו  הצפויה להתקיים בתאריך 10.3.12. כן הוסיף בימ"ש קמא:

"התחשבתי גם בעובדה שלא נעשה ניסיון ממשי לאתר את מזייף תעודת הזהות הישראלי על אף שמעדותו של הנאשם עולה כי זייף תעודות זהות עבור 15 פועלים נוספים שעבדו עבורו. מובן כי עניינו של מזייף תעודות הזהות חמור יותר מעניינו של הנאשם והצורך להרתיע אותו גדול יותר. למרות זאת, גרמי החקירה לא פעלו כנדרש מהם על מנת לאתר אותו וניתן היה לצפות כי יפעלו ביתר שאת בכיוון זה".

אשר על כן, הורה בית משפט קמא על שחרור המשיב בהפקדת ערובה בסך 10,000 ש"ח ובחתימה על ערבות צד ג'.

התביעה עוררת נגד ההחלטה האמורה. לטעמה, למניע כניסתו של אדם לישראל לא צריך להינתן משקל של בכורה בקביעת קיומה של עילת מעצר. כמו כן, טוענת התביעה כי כניסותיו התכופות של המשיב לישראל במשך כ-10 שנים מלמדות על כך שהפך את העבריינות מסוג זה לדרך חיים ושקיים חשש ממשי שיחזור לסורו. לטעמה, הפקדת ערובה אך מבטיחה את התייצבותו של המשיב למשפטו ולא כי יימנע מלחזור על העבירה. עוד מציינת התביעה כי לערבים אין כל תפקיד בפיקוח על המשיב.

הסנגור אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה. אולם, לטעמו לא נשקפת מהעורר סכנה כלשהי, מאחר שהוא יצא מהאזור פעמים רבות, אך לא ביצע כל עבירה נוספת בתוך שטחי הקו הירוק. הסנגור אף טען כי עומדת למשיב הגנה מן הצדק לאור מחדלן של רשויות החקירה לאתר ולהעמיד לדין את הקבלן אשר דאג לזיוף תעודות הזהות. לבסוף, מפנה הסנגור לעובדה כי המשיב עתיד להינשא ביום שבת הקרוב וכי יגרם לו ולמשפחתו נזק כספי עצום אם תבוטל החתונה במועד זה.

התביעה מצידה מסרה שחלפו אך שבועיים ממועד מעצרו וחקירתו של המשיב, ועל כן, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי שהמשטרה התרשלה בחקירת הקבלן.

דין הערר להתקבל.

הלכה פסוקה היא כי עבירה של יציאה מהאזור ללא היתר, אשר נלוות לה עבירה נוספת כגון זיוף מקימה עילות מעצר.

זאת ועוד, מושכלת יסוד היא כי ביצוע חוזר ונשנה של עבירה מסוימת מלמד על סיכון גבוה כי אם ישוחרר העבריין, יחזור לסורו. אשר על כן, שחרור אדם אשר חזר פעם אחר פעם על עבירה עד כי "הותרה בעיניו" יעשה בזהירות רבה לבל יפגע האינטרס הציבורי וזאת תוך קביעת תנאי שחרור שיהיה בכוחם לאיין את הסיכונים הכרוכים בשחרור.

עקרונות כללים אלה נכונים גם במקרה דנן בו עסקינן בנאשם שעשה לעצמו מנהל לצאת מתחומי האזור במשך שנים רבות ובמספר הזדמנויות רב תוך שימוש בתעודת זהות מזויפת והתחזות לאדם אחר עד שנעצר. ההתנהגות הנ"ל מלמדת על סיכון לא מבוטל לאינטרס הציבורי אם ישוחרר המשיב, ועל פוטנציאל משמעותי כי יחזור לסורו.

בהינתן שני אלה, איני יכול להסכים עם בימ"ש קמא כי ניתן לשחרר את המשיב לתווך ארוך בהפקדה כספית בלבד, ובכך למנוע את הסיכון הטמון בהתהלכו חופשי.

ודוק, אין מדובר בחשש ערטילאי, שהרי בעבר כבר נעצר המשיב והוזהר, אך הוא חזר מיד לסורו.

החלטת בימ"ש קמא אף אינה מתיישבת עם פסיקת בימ"ש זה אשר רואה בעבריינות חוזרת כנסיבה המלמדת על קושי משמעותי להזדקק לחלופה (ראה מהעת האחרונה ע"מ 1315/12 התוב"ץ נ' זין וכן ע"מ 1245/12 מטר נ' התוב"ץ).

זאת ועוד, עמדנו על חוסר היכולת להסתפק בחלופת מעצר אשר לא יהיה בכוחה למנוע את החשש כי הנאשם יחזור לסורו: